Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 72b

נִתְכַּוֵּין לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ, וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר — פָּטוּר. לַחְתּוֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ, וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר, רָבָא אָמַר: פָּטוּר. אַבָּיֵי אָמַר: חַיָּיב. רָבָא אָמַר פָּטוּר — דְּהָא לָא מִיכַּוֵּון לַחֲתִיכָה דְאִיסּוּרָא. אַבָּיֵי אֲמַר חַיָּיב — דְּהָא קָמִיכַּוֵּין לַחֲתִיכָה בְּעָלְמָא.

Traduction

One who intended to lift a plant detached from the ground on Shabbat and mistakenly severed a plant still attached to the ground, which under other circumstances constitutes performance of the prohibited labor of reaping, is exempt from bringing a sin-offering for his mistaken act, since he did not intend to perform an act of cutting. One who performs an action unawares [mitasek], i.e., he had no intention to perform the act at all, incurs no liability whatsoever. One who intended to cut a detached plant and unwittingly severed a plant still attached to the ground, Rava said: He too is exempt. Abaye said: He is liable. The Gemara elaborates: Rava said that he is exempt because he did not intend to perform an act of prohibited severing. He intended to perform an action completely permitted on Shabbat. He had no misconception with regard to the halakhot of Shabbat. It was merely a mistaken act. And Abaye said that he is liable because he intended to perform a standard act of cutting. Since he intended to perform that act, and he carried out his intent, the Torah characterizes it as unwitting and not as unawares.

Rachi non traduit

נתכוין להגביה את התלוש. כגון דנפל סכין בערוגת הירק ונתכוין להגביהו:

וחתך את המחובר פטור. דכתיב אשר חטא בה ודרשינן בכריתות פרט למתעסק בדבר אחר ועשה דבר זה ושוגג היכי דמי כגון שנתכוין לכך אבל שגג דסבר שאין היום שבת או סבר שמלאכה זו מותרת וזה מתעסק בהגבהה היה ולא בחתיכה:

דהא לא איכוין אחתיכה דאיסורא. בשגגת שבת או בשגגת מלאכות אלא מתעסק בחתיכת היתר הוה שיודע שהוא שבת ויודע שחתיכת מחובר אסור:

Tossefoth non traduit

נתכוין להגביה את התלוש. פירש בקונטרס כגון סכין מוטל בערוגת ירק ונתכוין להגביה וחתך את המחובר א''כ הא דפליגי בנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר היינו לחתוך תלוש וחתך מחובר אחר אבל לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר משמע דחייב לכ''ע וקשה לר''ת דבסוף פ' ספק אכל (כריתות יט:) אמר שמואל המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומוכח התם דאפילו בנתכוין ללקוט תאנה זו וליקט תאנה אחרת פטר שמואל ולקמן בפרק הזורק (שבת דף צז:) פטר רבא נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה כי לא אמר כל מקום שתרצה תנוח וכל שכן בנתכוין לזרוק בצד זה וזרק בצד אחר דלא נעשה כלל רצונו או נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דפטור ונראה לר''ת דהכא מיירי בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא שהוא מחובר וחותך מה שהיה מתכוין אלא שלא היה יודע שהיה מחובר ופליגי אביי ורבא בקרא דאשר חטא בה דמוקי ליה רבי אליעזר בפרק ספק אכל (שם יט:) פרט למתעסק והכי איתא התם בהדיא דקאמר עלה לרבא משכחת לה שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר לאביי שנתכוין להגביה את התלוש כו' ושמואל דפטר מטעם מלאכת מחשבת היינו בנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דלא נעשה מחשבתו והשתא אתי שפיר דקאמר לקמן דמפרש שגג בלא מתכוין דשאר מצות היכי דמי כגון דסבור שומן הוא ואכלו דהיינו ממש דומיא דשבת לפר''ת:

רבא אמר פטור. ואם תאמר והא אמר בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עד.) דע''ז וגילוי עריות ושפיכות דמים יהרג ואל יעבור אם כן אפילו לא מקבל ליה חייב ואין לומר דרבא לטעמיה דאמר במס' ע''ז בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נד.) דאפילו בע''ז בצינעא וחי בהם ולא שימות בהם והא דקאמר רבא בפ''ב דכתובות (דף יט.) גבי עדים שאמרו להם חתמו שקר כו' שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא ע''ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ה''פ אפילו מאן דמחמיר לא מחמיר אלא בע''ז ג''ע ושפיכות דמים דאם כן דטעמא דרבא דפטר הוי משום הכי מאי מייתי אביי בפ' ד' מיתות (סנהדרין סא:) מכמה ברייתות לימא דאתיא כמ''ד בפרק בן סורר (כם עד.) יהרג ואל יעבור דפלוגתא דתנאי היא וי''ל דסבר רבא דאפי' למ''ד דחייב למסור את עצמו אם לא מסר עצמו לא מיחייב מיתה בבית דין וקשה לרשב''א דאמר רבא במסכת ע''ז הכל היו בכלל לא תעבדם כשפרט לך הכתוב וחי בהם יצא אונס משמע דלא מפיק אלא אונס מיתה אבל שאר אונסין הוו בכלל לא תעבדם וחייב) והכא פטור אפי' מאהבה דליכא אונס מיתה וי''מ דההיא דאמר יהרג ואל יעבור היינו בסתם אע''ג דלא מקבל עליה לאלוה אבל הכא במפרש דקעביד מאהבה ומיראה אי נמי אפילו בסתם ובע''ז שהכל אין עובדין אותה אלא מאהבה ומיראה דומיא דהמן דמייתי עלה התם להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך יכול אפי' נעבד כהמן ת''ל לא תעבדם [וקאמר רבא כהמן ולא כהמן דאילו התם מיראה והכא לאו מיראה] ומההיא גופא נמי יש לדקדק דחייב אע''ג דלא קבל עליה באלוה דמשמע דאסר נעבד כהמן דומיא דאדם שכמותך דשרי והיינו בלא קיבלו עליו באלוה ועוד דאמר בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס:) הפוער עצמו לפעור זו היא עבודתו אע''ג דקא מכוין לבזוייא הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו אע''ג דקא מכוין למירגמיה אלמא דחייב אע''פ שאין מקבל עליו באלוה ומיהו יש לפרש אע''ג דקא מכוין לבזוייא מכוין לעובדה דרך בזיון וברגימה זו והא דלא דחי ראיות דאביי בעובד מאהבה ומיראה סתם משום דסתם עובד כמדעתו דמי וא''ת ולמאי דפטר רבא אמאי לא השתחוה מרדכי להמן וי''ל כדאמרינן במדרש ששתי צורות היו על לבו ועוד משום קידוש השם כדאשכחן בירושלמי במסכת שביעית בפ''ד כגון פפוס ולולינוס אחיו שנתנו להם מים בזכוכית צבועה ולא קבלו מהם:

אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: חוֹמֶר שַׁבָּת מִשְּׁאָר מִצְוֹת, וְחוֹמֶר שְׁאָר מִצְוֹת מִשַּׁבָּת. חוֹמֶר שַׁבָּת מִשְּׁאָר מִצְוֹת, שֶׁהַשַּׁבָּת עָשָׂה שְׁתַּיִם בְּהֶעְלֵם אֶחָד — חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִצְוֹת. וְחוֹמֶר שְׁאָר מִצְוֹת מִשַּׁבָּת — שֶׁבִּשְׁאָר מִצְוֹת שָׁגַג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין — חַיָּיב, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשַׁבָּת.

Traduction

Rava said: From where do I derive to say this opinion? As it was taught in a baraita: There is a stricture with regard to the prohibitions of Shabbat that is greater than the stricture with regard to other mitzvot, and a stricture with regard to other mitzvot that is greater than the stricture with regard to Shabbat. The Gemara elaborates: A stricture with regard to Shabbat that is greater than the stricture with regard to other mitzvot is that, with regard to Shabbat, one who performed two transgressions on Shabbat, even if he did so in the course of one lapse of awareness, is liable to bring a sin-offering for each and every one, which is not the case in other mitzvot. In other mitzvot, if an individual commits a transgression several times in the course of one lapse of awareness, he is liable to bring only one sin-offering. And a stricture with regard to other mitzvot that is greater than the stricture with regard to Shabbat is that, with regard to other mitzvot, one who performs an act unwittingly without intent is liable, which is not the case with regard to Shabbat. Apparently, the phrase unwittingly without intent refers to the case disputed by Abaye and Rava. Therefore, this is proof for Rava’s opinion that, with regard to Shabbat, one who acts unawares, i.e., whose action resulted from involvement in another matter and who had no intention to perform an action that is prohibited, is not considered to have performed an unwitting act.

Rachi non traduit

משא''כ בשאר מצות. כולה מפרש לה ואזיל:

שגג בלא מתכוין. לקמן מפרש לה:

אָמַר מָר: חוֹמֶר שַׁבָּת מִשְּׁאָר מִצְוֹת, שֶׁהַשַּׁבָּת עָשָׂה שְׁתַּיִם בְּהֶעְלֵם אֶחָד — חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִצְוֹת. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דַּעֲבַד קְצִירָה וּטְחִינָה, דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי שְׁאָר מִצְוֹת אֲכַל חֵלֶב וְדָם. הָכָא תַּרְתֵּי מִיחַיַּיב, וְהָכָא תַּרְתֵּי מִיחַיַּיב! אֶלָּא שְׁאָר מִצְוֹת דְּלָא מִיחַיַּיב אֶלָּא חֲדָא הֵיכִי דָּמֵי — דַּאֲכַל חֵלֶב וְחֵלֶב. דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי שַׁבָּת — דַּעֲבַד קְצִירָה וּקְצִירָה, הָכָא חֲדָא מִיחַיַּיב, וְהָכָא חֲדָא מִיחַיַּיב!

Traduction

Before the Gemara discusses the baraita in the context of the dispute between Abaye and Rava, the Gemara analyzes its text. The Master said in the baraita: A stricture with regard to Shabbat that is greater than the stricture with regard to other mitzvot is that, with regard to Shabbat, one who performed two transgressions on Shabbat, even in the course of one lapse of awareness, is liable to bring a sin-offering for each and every one, which is not the case with regard to other mitzvot. The Gemara asks: What are the circumstances? If you say that he unwittingly performed acts of reaping and grinding on Shabbat, the corresponding situation with regard to other mitzvot is a case where he ate forbidden fat and blood. If so, there is no difference between Shabbat and other mitzvot. Here one is liable to bring two sin-offerings and here one is liable to bring two sin-offerings. Rather, what are the circumstances in other mitzvot where he is liable to bring only one sin-offering? It is in a case where he ate forbidden fat and again ate forbidden fat within one lapse of awareness. The corresponding situation with regard to Shabbat is a case where one performed an act of reaping and performed another act of reaping within one lapse of awareness. However, in that case too there is no difference between Shabbat and other mitzvot. Here one is liable to bring one sin-offering, and here one is liable to bring one sin-offering.

Rachi non traduit

חלב ודם. דומיא דטחינה וקצירה שהן שני גופין:

אלא גבי שאר מצות היכי דמי. דפטור:

כגון חלב וחלב. בהעלם אחד:

לְעוֹלָם דַּעֲבַד קְצִירָה וּטְחִינָה, וּמַאי ''מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִצְוֹת'' — אַעֲבוֹדָה זָרָה, וְכִדְרַבִּי אַמֵּי. דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי: זִיבַּח וְקִיטֵּר וְנִיסֵּךְ בְּהַעֲלָמָה אַחַת — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.

Traduction

The Gemara explains: Actually, it is referring to a case where one performed acts of reaping and grinding. And what is the meaning of the phrase: Which is not the case with regard to other mitzvot? It is not referring to all mitzvot in general. It is referring to the prohibition of idolatry, which is comprised of separate component prohibitions, each of which incurs independent liability. This is in accordance with the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami said: One who sacrificed to idolatry, and burned incense before it, and poured wine as a libation before it in the course of one lapse of awareness is liable to bring only one sin-offering. That is the ruling, even though, had he performed those rites separately, he would be liable to bring a sin-offering for each. That, then, is the stricture of other mitzvot relative to Shabbat.

Rachi non traduit

דרבי אמי. במסכת סנהדרין בפרק ד' מיתות יליף למילתיה מקרא דאין חילוק חטאות לעכו''ם:

בְּמַאי אוֹקֵימְתַּהּ — בַּעֲבוֹדָה זָרָה? אֵימָא סֵיפָא: חוֹמֶר בִּשְׁאָר מִצְוֹת, שֶׁבִּשְׁאָר מִצְוֹת שָׁגַג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין — חַיָּיב, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשַׁבָּת — הַאי שָׁגַג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין דַּעֲבוֹדָה זָרָה הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא כְּסָבוּר בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ — הֲרֵי לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְאֶלָּא דְּחָזֵי אִנְדְּרָטָא וְסָגֵיד לֵהּ, הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּקַבְּלֵהּ עֲלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ — מֵזִיד הוּא. וְאִי דְּלָא קַבְּלֵהּ עֲלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ — לָאו כְּלוּם הוּא.

Traduction

The Gemara asks: In what case did you establish the baraita, in the case of idolatry? If so, state the latter clause and determine whether that explanation applies there as well. The latter clause states: A stricture with regard to other mitzvot that is greater than the stricture with regard to Shabbat is that, with regard to other mitzvot, one who performs an act unwittingly without intent is liable, which is not the case with regard to Shabbat. One who acts unawares with no intent to perform a prohibited act is not considered to have performed an unwitting act. That case of performing an act unwittingly without intent with regard to idolatry, what are the circumstances? If you say that it is referring to a case where he thought that it was a synagogue and bowed to it, and it turned out that he bowed to idolatry, he committed no transgression. Since his heart was directed toward Heaven, it is not even an unwitting transgression. Rather, it is referring to a case where he saw a statue [andarta] in the image of the king and bowed to it. What are the circumstances? If the baraita is referring to a case in which he bowed because he accepted that image upon himself as a god, he worshipped idolatry intentionally and is not liable to bring a sin-offering. And if he did not accept that image upon himself as a god and bowed merely in deference to the monarch, it is meaningless and is not an act of idolatry.

Rachi non traduit

והשתחוה לה. והיינו שגג שהיא ע''ז בלא מתכוין שלא נתכוון להשתחוות לע''ז:

הרי לבו לשמים. ומה חיוב יש כאן אפי' ידע שהוא בית ע''ז והשתחוה בו לשמים אין חיוב כאן:

אנדרטא. צורת המלך שעושין לכבוד המלך והשתחוה לה ולא לשם אלהות:

אֶלָּא מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה. הָנִיחָא לְאַבָּיֵי, דְּאָמַר חַיָּיב. אֶלָּא לְרָבָא דְּאָמַר פָּטוּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא בְּאוֹמֵר ''מוּתָּר''. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשַׁבָּת דְּפָטוּר — לִגְמָרֵי.

Traduction

Rather, it is referring to a case where one bowed due to love of someone who requested that he bow before the statue and due to fear of someone coercing him to do so. He is under the impression that unless he wholeheartedly has the intention to worship the idol, there is no prohibition involved. This works out well according to the opinion of Abaye, who said: One who bows due to love or fear is liable to bring a sin-offering. However, according to the opinion of Rava, who said: One who bows due to love or fear is exempt from bringing a sin-offering, what can be said? According to Rava’s opinion, the problem remains. There is no case in which there is a difference between the ruling in the case of idolatry and the ruling in the case of Shabbat. Rather, it is referring to a case where one says to himself that this is permitted. He is under the impression that idolatry is permitted, and his unwitting act was the result of ignorance, not forgetfulness. The statement in the baraita: Which is not the case with regard to Shabbat, is referring to one who was under the impression that performing labors on Shabbat is permitted. One who performs prohibited labors under those circumstances is completely exempt.

Rachi non traduit

מאהבה ומיראה. מאהבת אדם או מיראת אדם השתחוה לע''ז וקרי ליה שוגג בלא מתכוין כלומר שגג בהכי דסבור כיון דאין מתכוין לבו לאלהות מותר:

אלא באומר מותר. כגון גר שנתגייר בין הנכרים כסבור שאין ע''ז בתורה וקרי ליה שגג בלא מתכוין:

דפטור לגמרי. בתמיה:

Tossefoth non traduit

הניחא לאביי דאמר חייב. פי' הניחא לאביי בהא דמשכחת גבי ע''ז שגג בלא מתכוין אבל מ''מ גם לאביי לא מיתוקמא ברייתא שפיר בהכי דהא אם חלל שבת מאהבה ומיראה נמי חייב ולהכי איצטריך בסמוך לאוקמא אליבא דאביי שגג בלא מתכוין ה''ד דסבור רוק הוא ובלעו:

באומר מותר. והא דמעטינן בפ''ב דמכות (דף ז:
ושם) בשגגה פרט לאומר מותר שאני גבי גלות דטובא בשגגה כתיבי התם ולהכי נמי אמר בסוף פ''ב דב''ק (דף כו: ושם) היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה מעולם לענין גלות פטור מבשגגה לענין שבת פטור משום דבעינן מלאכת מחשבת והשתא תיפוק ליה דגבי שבת נמי כתיב בשגגה אלא ודאי דוקא גבי גלות ממעטינן משום דכתיבי בשגגה טובא:

עַד כָּאן לָא בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן, אֶלָּא אִי לְחַיּוֹבֵי חֲדָא, אִי לְחַיּוֹבֵי תַּרְתֵּי, אֲבָל מִפְטְרֵיהּ לִגְמָרֵי — לָא.

Traduction

That conclusion contradicts another statement of Rava. With regard to one who is unaware of both the essence of Shabbat and the individual prohibited labors, Rava raised a dilemma before Rav Naḥman only whether to deem him liable to bring one or whether to deem him liable to bring two sin-offerings. However, the possibility to exempt him completely did not enter Rava’s mind. That explanation of the baraita is incompatible with Rava’s opinion.

Rachi non traduit

עד כאן לא קבעי מיניה רבא מרב נחמן. העלם זה וזה בידו מהו לעיל בפירקין (שבת דף ע:) דהיינו אומר מותר דאמר אין שבת בתורה היינו העלם זה וזה:

Tossefoth non traduit

עד כאן לא בעא מיניה רבא מרב נחמן כו'. וא''ת אמאי לא מייתי מתני' דהשוכח עיקר שבת דאינו חייב אלא אחת ולא הוי פטור לגמרי וי''ל דניחא ליה לאתויי מרבא דמספקא ליה בהעלם זה וזה דדילמא אפי' תרתי מיחייב דכי אוקי הכא באומר מותר היינו בנתעלמה ממנו לפי שעה דהיינו דומיא דהעלם זה וזה בידו כדפי' לעיל דאם לא נודע לו מעולם איסור ע''ז אינו ישראל כלל כיון שמודה בע''ז דדוחק להעמיד בתינוק שנשבה לבין העכו''ם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source